תאריך: 20.03.2025 | זמן קריאה: כ-4 דקות
בעסקאות יבוא ויצוא, בחירת מונחי המכר (Incoterms) היא קריטית –
היא קובעת מי אחראי על הובלה, מי משלם על מה ומי לוקח את הסיכון בכל שלב.
שני מונחים דומים מאוד אך שונים בפרטים הקטנים הם DAP ו-DPU –
ואם לא מבינים את ההבדל, אפשר בקלות למצוא את עצמכם משלמים יותר או מתמודדים עם עיכובים מיותרים.
אז בואו נעשה סדר…
ב-DAP המוכר אחראי להוביל את הסחורה עד לנקודת המסירה הסופית שנקבעה במדינת היעד – אבל בלי לפרוק אותה.
✅ המוכר משלם על כל הוצאות ההובלה והסיכונים עד ההגעה לנקודת המסירה.
✅ הקונה אחראי לפרוק את הסחורה ולשחרר אותה מהמכס – כולל תשלום מיסים, היטלים ודמי אחסנה אם יש צורך.
✅ מתאים למשלוחים בהם הקונה רוצה שליטה על הפריקה או שיש ציוד מתאים באתר היעד לפריקה עצמאית.
DPU הוא בדיוק כמו DAP – רק עם הבדל אחד קריטי:
המוכר לא רק מוביל את הסחורה – אלא גם אחראי לפרוק אותה בנקודת המסירה!
✅ המוכר אחראי על ההובלה וגם על פריקת המטען באתר היעד.
✅ כמו ב-DAP, הקונה אחראי על השחרור מהמכס ותשלום המיסים.
✅ זה המונח היחיד שבו יש חובה על המוכר לדאוג לפריקה בפועל.
🔹 בחרו ב-DAP אם:
✔️ יש לכם אמצעים לפרוק את הסחורה בעצמכם.
✔️ אתם רוצים לשלוט על תהליך הפריקה כדי למנוע נזקים.
✔️ אתם רוצים להימנע מעלויות נוספות על שירותי פריקה מצד המוכר.
🔹 בחרו ב-DPU אם:
✔️ אין לכם אמצעים לפריקה בנקודת היעד.
✔️ אתם רוצים שהמוכר יטפל בהכל – עד להנחת הסחורה במקום הרצוי.
✔️ הפריקה מורכבת ודורשת ציוד מיוחד שהמוכר יכול לספק.
קיבלנו את הפנייה שלך ואנחנו כבר על זה 🙂
נציג יצור עמך קשר בזמן הקרוב,
חשוב להיות זמינים.
