תאריך: 29.07.2026 | זמן קריאה: כ-12 דקות
ייבוא או מכירה של ציוד חשמלי, אלקטרוני, סוללות ומצברים בישראל אינם מסתיימים בשחרור מהמכס או בהעברת המוצר ללקוח.
החוק מטיל חובות שונות על יבואנים, יצרנים, משווקים ואף על עסקים שמחזיקים בפסולת אלקטרונית.
החובות עשויות לכלול התקשרות עם גוף יישום מוכר, דיווח על מוצרים ומשקלם, מימון טיפול בפסולת, קבלת ציוד ישן מלקוחות ושמירה על תיעוד מסודר.
במאמר זה נבין על מי החוק חל, כיצד מזהים אם מוצר מסוים חייב בדיווח, אילו פעולות צריך לבצע כבר בתחילת הדרך ואילו טעויות עלולות ליצור חשיפה מיותרת.
החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות נועד להסדיר את הדרך שבה מטפלים במוצרים לאחר שסיימו את השימוש בהם. המטרה שלו היא לצמצם את כמות הפסולת האלקטרונית, לעודד שימוש חוזר ומיחזור, למנוע הטמנה ולהפחית נזקים סביבתיים ובריאותיים.
כדי להשיג זאת, החוק מטיל אחריות לא רק על מי שמטפלים בפסולת בפועל, אלא גם על מי שמכניסים את המוצרים לשוק ומוכרים אותם.
לכן, יבואנים, יצרנים, משווקים ולעיתים גם עסקים שמחזיקים בפסולת אלקטרונית צריכים להבין מהו הכובע המשפטי שלהם ומה נדרש מהם בכל שלב.
גם מוצר קטן, רכיב חשמלי או סוללה שמובנית בתוך מוצר אחר עשויים ליצור חובת דיווח, תשלום, התקשרות או קבלת ציוד ישן מלקוחות.
כדי להבין מדוע החוק מטיל את החובות הללו- צריך להכיר תחילה את הרעיון שעליו הוא מבוסס.
במשך שנים, האחריות לטיפול במוצר שהפך לפסולת הוטלה בעיקר על הרשויות המקומיות ועל הציבור. אלא שמוצרים חשמליים ואלקטרוניים כוללים חומרי גלם, רכיבים ולעיתים גם חומרים שעלולים להזיק לסביבה ולבריאות כאשר משליכים אותם עם הפסולת הרגילה.
כתוצאה מכך, מדינות רבות החלו להעביר חלק מהאחריות אל הגורמים שמייצרים את המוצרים או מכניסים אותם לשוק.
גישה זו נקראת אחריות יצרן מורחבת.
לפי עקרונות ה-OECD, האחריות למוצר אינה מסתיימת במועד המכירה, אלא עשויה להימשך גם לאחר שהצרכנים מסיימים להשתמש בו.
המטרה היא להעביר ליצרנים, ליבואנים ולמשווקים חלק מהאחריות הכלכלית והמעשית לאיסוף הפסולת, לטיפול בה ולמיחזורה.
האיחוד האירופי היה גורם מרכזי בהסדרת התחום, כאשר כבר בשנת 2002 פורסמה באירופה חקיקה ייעודית לטיפול בפסולת של ציוד חשמלי ואלקטרוני, המוכרת בשם WEEE.
בשנת 2012 פורסמה דירקטיבה אירופית מעודכנת, שנועדה לצמצם יצירת פסולת, לעודד שימוש חוזר ומיחזור ולהחזיר חומרי גלם למעגל השימוש.
ישראל הצטרפה למגמה הבין-לאומית באמצעות החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, שנחקק בשנת 2012 ונכנס לתוקף במרץ 2014.
החוק אימץ את העיקרון שלפיו מי שמכניסים ציוד חשמלי, אלקטרוני, סוללות או מצברים לשוק הישראלי- צריכים להשתתף גם באחריות לטיפול בפסולת שתיווצר מהם.
מכאן נובעת הנקודה המרכזית שכל עסק בתחום צריך להבין… החוק אינו עוסק רק במפעלי מיחזור או בחברות לפינוי פסולת.
הוא מתחיל כבר בשלב הייבוא, הייצור והמכירה, ולכן הוא עשוי לחול על העסק עוד לפני שהמוצר הראשון שלו הפך לפסולת.
אחרי שמבינים את הרקע לחוק, צריך לבדוק אילו מוצרים נכללים בו.
החוק מגדיר ציוד חשמלי ואלקטרוני כמוצר, מכשיר או ציוד שנועד לפעול באמצעות זרם חשמלי או שדה אלקטרומגנטי.
ההגדרה כוללת גם ציוד שמיועד לייצר, להוליך או למדוד זרם חשמלי.
במילים פשוטות: כאשר מוצר זקוק לחשמל, לסוללה או למקור אנרגיה חשמלי כדי לבצע את הפעולה העיקרית שלו – יש סיבה לבדוק אם החוק חל עליו.
החוק עשוי לחול על מוצרים גדולים וברורים כמו מקררים, מזגנים, תנורים ומכונות כביסה.
מנגד, הוא עשוי לחול גם על מוצרים קטנים יותר כמו קומקומים, אוזניות, מטענים, שעונים חכמים, צעצועים חשמליים, כלי עבודה, ציוד תקשורת ומכשירים רפואיים מסוימים.
גם מוצר שאינו נראה במבט ראשון כמוצר אלקטרוני עשוי להיכלל בחוק, כאשר מותקנים בו מנוע, כרטיס אלקטרוני, גוף תאורה, חיישן או סוללה.
הבדיקה אינה מסתיימת בשם המסחרי של המוצר. צריך לבחון כיצד הוא פועל, אילו רכיבים מותקנים בו ומהו המתח החשמלי שאליו הוא מיועד.
ציוד שמיועד לפעול במתח העולה על הגבולות שנקבעו בחוק אינו נכלל בהגדרת ציוד חשמלי ואלקטרוני לצורך החוק.
בנוסף, קיימים מוצרים ורכיבים שהחוק מחריג במפורש או שהשימוש שלהם כחלק מציוד אחר משנה את אופן הסיווג.
לכן, לא נכון לקבוע שמוצר פטור רק משום שהוא קטן, זול, נמכר בכמות מוגבלת או מהווה חלק משני בפעילות העסק.
הבדיקה צריכה להתבצע לפי מאפייני המוצר וההגדרות המשפטיות, ולא לפי תחושה כללית.
החוק אינו מטיל חובה זהה על כל עסק. החובות משתנות לפי התפקיד של העסק ביחס למוצר ולפסולת שנוצרת ממנו:
חשוב להבין שעסק יכול להחזיק ביותר מכובע אחד ; יבואנים שמוכרים ישירות ללקוחות יכולים להיחשב גם כמשווקים.
עסקים שמחליפים ציוד פנימי וצוברים פסולת אלקטרונית יכולים להיחשב גם כמחזיקים.
לכן, הבדיקה הנכונה אינה מסתיימת בשאלה האם העסק הוא יבואן.
צריך לבדוק את כל הפעולות שהוא מבצע, החל מהכנסת המוצר לישראל ועד למכירה, להחזרה ולפינוי הפסולת.
גוף יישום מוכר הוא תאגיד שקיבל הכרה מהמשרד להגנת הסביבה לצורך יישום החובות הקבועות בחוק.
התפקיד שלו הוא לנהל עבור העוסקים חלק מרכזי מהטיפול בפסולת האלקטרונית והסוללות שנוצרות מהמוצרים שנמכרו בישראל.
כחלק מתפקיד אותם הגופים הם אחראים לאיסוף הפסולת, לפינוי שלה, להעברה למתקני טיפול מתאימים ולמימון פעולות המיחזור בהתאם ליעדים שנקבעו בחוק (ועל כן הם גובים דמי טיפול).
שימו לב כי ההתקשרות עם הגוף המוכר מחייבת את העסק להעביר מידע מדויק על המוצרים שנמכרו, מספר הפריטים, קבוצות הסיווג והמשקל שלהם (ישנו פורמט מסודר אשר תקבלו ועל פיו יבוצע הדיווח).
על בסיס המידע הזה מחושבים גם דמי הטיפול שהעסק נדרש לשלם.
נכון לתקופת ההכרה שהחלה ביולי 2024, פועלים בישראל שני גופי יישום מוכרים בתחום זה: תאגיד מ.א.י ותאגיד ת.מ.י.
ההכרה ניתנה לתקופה של חמש שנים, עד יולי 2029, והיא כפופה לתנאים שקבע המשרד להגנת הסביבה.
חשוב להבין שהתקשרות עם גוף מוכר אינה פוטרת את העסק מכל אחריות ; העוסקים עדיין צריכים לוודא שהמידע שנמסר נכון, שהרישומים נשמרים ושהדיווחים משקפים את הפעילות בפועל.
כאשר גוף היישום אינו מקיים את החובות הנדרשות – החוק מצפה מהיבואנים, מהמשווקים ומהיצרנים לנקוט אמצעים סבירים כדי להבטיח שהחובות יבוצעו.
לכן, מומלץ לבדוק את תנאי ההתקשרות, את שיטת הדיווח, את התעריפים ואת דרישות התיעוד לפני שמתחילים להעביר נתונים באופן שוטף.
השלב הראשון ביישום החוק הוא לזהות אילו מוצרים חייבים בדיווח ואיך לשייך כל מוצר לקבוצה המתאימה.
לא מספיק לקבוע שמוצר מסוים הוא חשמלי או אלקטרוני… צריך לבדוק את אופן הפעולה שלו, הגודל, המשקל, סוג השימוש והרכיבים שמותקנים בו.
החוק מחלק ציוד חשמלי ואלקטרוני לכמה קבוצות עיקריות, ובהן ציוד לחימום ולקירור, מסכים, נורות, ציוד גדול, ציוד קטן וציוד תקשורת ומחשוב.
בתוך הקבוצות האלה קיימים סיווגים מפורטים יותר.
לדוגמה: מקררים עשויים להתחלק לפי נפח, בעוד שמוצרים אחרים מתחלקים לפי סוג המכשיר, המידות או טווח המשקל.
גם כאשר מוצר מסוים אינו מופיע במפורש בשם שלו ברשימת הסיווגים – אין להסיק מכך שהוא פטור. צריך לאתר את הקבוצה שמתאימה למאפיינים שלו ולתפקיד שהוא ממלא.
את קבוצות הסיווג ניתן למצוא בתוספת הראשונה לחוק.
יבואנים, משווקים ויצרנים צריכים לנהל רישום מלא ומסודר של המוצרים שנמכרו בישראל.
הרישום עשוי לכלול את:
אפשר להסתמך על נתוני היצרן, מפרט טכני, שקילה מתועדת או מסמך מקצועי אחר שניתן להציג בעת בדיקה.
הערכה כללית או העתקת משקל ממוצר דומה עלולות ליצור דיווח שגוי או תשלום יתר מצד העוסק.
כאשר במוצר מותקנת סוללה, יש להפריד בין משקל הציוד לבין משקל הסוללה.
לדוגמה, בשואב אבק נטען יש לדווח על משקל המכשיר ללא הסוללה, ולאחר מכן לדווח בנפרד על סוג הסוללה ועל המשקל שלה.
ההפרדה חשובה משום שהחוק קובע יעדי מיחזור ודרכי חישוב שונות לציוד ולסוללות.
דיווח על המשקל הכולל בלבד עלול ליצור כפל דיווח או שיוך לא נכון.
הדיווח מתייחס בדרך כלל למוצרים שנמכרו או שווקו בישראל, כאשר מוצר שנמצא עדיין במלאי ולא נמכר אינו בהכרח נכלל באותו שלב בדיווח.
גם בעת החזרת מוצרים, ייצוא, שימוש חוזר, חלקי חילוף ורכיבים מחייבים בדיקה נפרדת- משום שכל אחד מהם עשוי להשפיע אחרת על הנתונים.
תקן CENELEC הוא תקן אירופי שמגדיר כיצד יש לאסוף, למיין ולטפל בפסולת חשמלית ואלקטרונית בצורה מקצועית ובטוחה.
המטרה שלו היא לשפר את איכות המיחזור, להפיק יותר חומרי גלם מהפסולת ולצמצם זיהום, דליפות חומרים מסוכנים והעברת פסולת לגורמים שאינם מורשים.
במסגרת תנאי ההכרה החדשים, המשרד להגנת הסביבה קבע שדרישות התקן ייכנסו בהדרגה לפעילות מתקני הטיפול עד שנת 2027.
זה לא אומר שהם צריכים להפעיל בעצמם מתקני מיחזור, אלא שהפסולת שנאספת מכוח הדיווחים שלהם צריכה לעבור טיפול ברמה גבוהה ומבוקרת יותר.
עמידה בדרישות כאלה מחייבת מתקני טיפול מתאימים, בקרה, תיעוד, ציוד מקצועי ותהליכי עבודה מחמירים יותר.
לכן, התקן עשוי להשפיע גם על עלויות הטיפול ועל דמי הטיפול שמשלמים היבואנים והיצרנים לגופי היישום המוכרים.
מבחינת העסק, חשוב להבין שדמי הטיפול אינם נקבעים רק לפי משקל המוצרים, אלא מושפעים גם מהעלות הנדרשת כדי לאסוף, לשנע ולטפל בפסולת בהתאם לסטנדרטים שנקבעו.
משווקים ומחזיקים בפסולת אלקטרונית כפופים לחובות שונות.
משווקים פועלים מול הלקוחות בעת המכירה והחזרת ציוד ישן, בעוד שמחזיקים נדרשים להסדיר את הטיפול בפסולת שכבר הצטברה אצלם.
הטבלה הבאה מרכזת את ההבדלים העיקריים:
| נושא | משווקים | מחזיקים בפסולת אלקטרונית |
|---|---|---|
| מי נכלל בהגדרה | עסק שמוכר או מספק ציוד חשמלי, אלקטרוני, סוללות או מצברים | עסק, מוסד או ארגון שמצטברת אצלו פסולת ציוד או סוללות |
| החזרת ציוד ישן | יש לאפשר החזרת ציוד ישן דומה בעת רכישת מוצר חדש, בהתאם להוראות החוק | אין חובה לקבל ציוד מהציבור, אלא לטפל בפסולת שנמצאת ברשות העסק |
| החזרת סוללות | עסק שמוכר סוללות נדרש לאפשר החזרת סוללות משומשות גם ללא רכישה חדשה | יש לאחסן ולפנות סוללות שיצאו משימוש בדרך מוסדרת |
| עלות ההחזרה | קבלת ציוד ישן דומה מהלקוח נעשית בדרך כלל ללא תשלום | הפינוי מתבצע לפי הסדר מתאים ובהתאם לתנאי ההתקשרות |
| אופן האחסון | יש לשמור את הציוד והסוללות שנאספו עד לפינוי מסודר | יש להפריד את הפסולת מפסולת רגילה ולמנוע מסירה לגורם שאינו מורשה |
| אופן הפינוי | באמצעות גוף יישום מוכר או הסדר פינוי מתאים | באמצעות גוף יישום מוכר או גורם שפועל מטעמו ובהתאם לחוק |
| תיעוד | יש לשמור תיעוד של הציוד והפסולת שנאספו, בהתאם לדרישות החלות על העסק | יש לשמור תיעוד של סוג הפסולת, הכמות, מועד הפינוי והגורם שקיבל אותה |
| טעות נפוצה | הנחה שהחובה חלה רק על מכשירי חשמל גדולים | השלכת מחשבים, מסכים או סוללות יחד עם הפסולת הרגילה |
יש לשים לב כי עסק עשוי להיחשב גם כמשווק וגם כמחזיק בפסולת.
לדוגמה, חנות שמוכרת ציוד אלקטרוני ואוספת מוצרים ישנים מלקוחות מחויבת גם לאפשר את ההחזרה וגם להסדיר את האחסון והפינוי של הפסולת שנאספה.
לכן, צריך לבדוק כל חובה לפי הפעילות בפועל ולא להסתפק בהגדרה אחת של העסק.
עמידה בדרישות החוק צריכה להיות חלק מתהליך העבודה הקבוע של העסק…. לא מספיק להעביר דיווח תקופתי או לחתום על הסכם עם גוף יישום מוכר.
העסק צריך לדעת אילו מוצרים חייבים בדיווח, על סמך אילו נתונים הם מסווגים, מי אחראי על המידע ואיך בודקים שהדיווח תואם לפעילות בפועל.
רואה החשבון נכנס לתהליך בשלב הבקרה על הדיווח השנתי.
לפי החוק, הדיווח השנתי של העוסק או החברה צריך להיות מבוקר בידי רואה חשבון, ולכן אי אפשר לבנות את התהליך רק על קובץ פנימי או על נתונים שנמסרו לגוף היישום המוכר ללא אסמכתאות.
רואה החשבון בודק שהנתונים בדיווח נשענים על רישומים חשבונאיים ותפעוליים שניתן לאמת, ובהם כמויות שנמכרו, משקלי מוצרים, סיווגים, החזרות, ייצוא וסוללות מובנות.
כדי לאפשר ביקורת תקינה- העסק צריך לשמור לאורך השנה מסמכי ספק, מפרטים טכניים, נתוני שקילה, דוחות מכירה, זיכויים וקובצי עבודה שמסבירים כיצד חושב כל נתון.
חשוב להבין שרואה החשבון אינו אמור לקבוע במקום העסק אם מוצר מסוים חייב בחוק או לאיזו קבוצת סיווג הוא שייך.
האחריות המקצועית לסיווג וליישום החוק נשארת אצל העסק והגורמים שמלווים אותו, בעוד שרואה החשבון בוחן את עקביות הנתונים, את שלמותם ואת ההתאמה שלהם למסמכים שעליהם מבוסס הדיווח.
לכן, נכון לשלב את רואה החשבון מוקדם בתהליך, כדי לוודא שמבנה הנתונים והתיעוד יאפשרו ביקורת מסודרת בסוף השנה ולא ידרשו שחזור בדיעבד.
חוק הפסולת האלקטרונית מטיל אחריות על כמה גורמים לאורך חיי המוצר, ובהם יבואנים, יצרנים, משווקים ומחזיקים בפסולת.
החובות משתנות לפי התפקיד של העסק, סוג המוצרים שהוא מכניס לשוק או מוכר, והאופן שבו הוא מטפל בציוד שיצא משימוש.
לכן, אין להסתפק בהנחה שמדובר בחוק שנוגע רק ליבואנים גדולים או למוצרי חשמל כבדים.
גם ציוד קטן, רכיבים אלקטרוניים וסוללות מובנות עשויים להיכלל בדרישות החוק.
הבסיס לעמידה נכונה בחובות הוא מיפוי מסודר של הפעילות והמוצרים, סיווג מדויק, נתוני משקל מבוססים, התקשרות עם גוף יישום מוכר כאשר היא נדרשת, ותיעוד שמאפשר להסביר כיצד נבנה הדיווח.
במקביל, משווקים צריכים להסדיר קבלת ציוד ישן וסוללות, ומחזיקים בפסולת צריכים לוודא שהפינוי מתבצע דרך גורם מתאים ובהתאם לחוק.
ככל שהתהליך נבנה מוקדם יותר כחלק מהעבודה השוטפת, כך קל יותר לצמצם טעויות, למנוע פערים בין הנתונים ולשמור על עמידה עקבית בדרישות.
לא. החוק חל על יבואנים שמייבאים במסגרת העסק ציוד חשמלי ואלקטרוני, סוללות או מצברים לצורך מכירה או שיווק בישראל. כדי לדעת אם החוק חל, צריך לבדוק את מאפייני המוצר, אופן הפעולה שלו, המתח החשמלי, הרכיבים המותקנים בו והחרגות החוק.
כן. החוק אינו מוגבל למקררים, מזגנים או מכונות כביסה. גם אוזניות, מטענים, צעצועים חשמליים, מכשירי תקשורת, כלי עבודה, מוצרים עם מנוע ומוצרים עם סוללה מובנית עשויים להיכלל בחוק.
ככלל, כן. יבואנים ויצרנים שעליהם חל החוק נדרשים להתקשר עם גוף יישום מוכר שמטפל בסוג הציוד או הסוללות שהם מוכרים בישראל. קיימים חריגים ופטורים בחוק, אך אין להניח שהם חלים ללא בדיקה ואישור מתאים.
נכון לתקופת ההכרה שהחלה ביולי 2024, גופי היישום המוכרים הם תאגיד מ.א.י ותאגיד ת.מ.י. ההכרה ניתנה לחמש שנים, עד 13 ביולי 2029, בכפוף לתנאים שקבע המשרד להגנת הסביבה.
יבואנים צריכים לנהל רישום מלא ומפורט של המוצרים שנמכרו בישראל. הרישום צריך לכלול בין היתר את מספר הפריטים, סוג המוצר, המשקל, קבוצת הסיווג וסוגי הסוללות או המצברים המותקנים במוצר. יש לשמור גם אסמכתאות שמסבירות כיצד נקבעו המשקל והסיווג.
קיבלנו את הפנייה שלך ואנחנו כבר על זה 🙂
נציג יצור עמך קשר בזמן הקרוב,
חשוב להיות זמינים.
