תאריך: 08.12.2024 | זמן קריאה: כ-14 דקות
עודכן בתאריך: 21.10.2026
כאשר מייבאים חומרים מסוכנים, אין מקום להנחות שגויות או להבנה חלקית של הדרישות.
מערכת ה-IMCO Codes, המוכרת כיום בשם IMDG Code, מהווה את הבסיס המחייב לסיווג, אריזה ושינוע ימי של חומרים מסוכנים ברחבי העולם.
במאמר זה נסקור בשפה פשוטה וברורה מהו הקוד, כיצד מתבצע הסיווג בפועל, מה המשמעות של כל אחת מתשע קטגוריות הסיכון, וכיצד הסיווג משפיע באופן ישיר על האריזה, הסימון, התיעוד ואופן ההובלה.
נציג דוגמאות פרקטיות מהשטח, נבהיר טעויות נפוצות שמובילות לעיכובים ולקנסות, ונסביר כיצד עבודה מסודרת לפי הקודים מונעת סיכונים מיותרים.
מי שמבקש לפעול נכון, לצמצם סיכונים ולחסוך עלויות מיותרות, ימצא כאן את כל היסודות שחובה להכיר לפני כל משלוח.
יבוא חומרים מסוכנים הוא תחום מורכב המחייב היכרות מדויקת עם תקנות בינלאומיות מחייבות.
כל טעות בסיווג, באריזה או בתיעוד עלולה להוביל לעיכוב בשחרור המשלוח, לדרישה להשלמת מסמכים, לקנסות רגולטוריים ואף לסיכון בטיחותי ממשי לעובדים ולסביבה.
לכן, לפני שמבצעים הזמנה מספק בחו"ל, חשוב להבין מהו ה-IMCO Code, כיצד הוא בנוי, ואילו חובות הוא מטיל על היבואן.
מדובר במערכת סיווג בינלאומית שנועדה ליצור שפה אחידה בין מדינות, נמלים וחברות ספנות, כך שכל גורם בשרשרת האספקה יבין בדיוק באיזה חומר מדובר ומה רמת הסיכון שלו.
במאמר זה נפרט בצורה מסודרת את עקרונות השיטה, נציג את קטגוריות הסיכון המרכזיות ונבהיר כיצד הקוד משפיע בפועל על תהליך היבוא.
קוד IMCO הוא הכינוי הוותיק למערכת הסיווג הבינלאומית לחומרים מסוכנים בשינוע ימי.
כיום התקינה נקראת IMDG Code ומפורסמת על ידי הארגון הימי הבינלאומי (International Maritime Organization).
הקוד נועד ליצור סטנדרט אחיד וברור לכל מדינות העולם בכל הנוגע לשינוע ימי של חומרים מסוכנים.
כאשר חומר מסוכן מועמס על אונייה, הוא עובר דרך שרשרת ארוכה של גורמים: יצרן, משלח, חברת ספנות, נמל מוצא, נמל יעד, רשויות מכס ולעיתים גם מחסני ביניים.
ללא שפה אחידה ומוסכמת, כל אחד מהגורמים היה מפרש את רמת הסיכון בצורה שונה.
כאן נכנסים IMDG Codes לתמונה.
לכל חומר מסוכן מוצמד מספר UN ייחודי וסיווג לקבוצת סיכון מוגדרת.
הסיווג אינו תיאור כללי בלבד.
הוא קובע בפועל כיצד יש לארוז את החומר, אילו תוויות חובה להדביק על האריזה, היכן מותר למקם אותו באונייה, אילו חומרים אסור לאחסן לידו ואילו מסמכים חייבים ללוות את המשלוח.
במילים פשוטות: IMDG Codes הם מערכת כללים שמגדירה מראש כיצד מתמודדים עם סיכון.
כאשר עובדים לפיהם בצורה מדויקת, מצמצמים אי ודאות, מפחיתים סכנות ומונעים עיכובים רגולטוריים מיותרים.
בשלב זה חשוב להדגיש נקודה מרכזית:
הקוד אינו המלצה.
מדובר בתקינה בינלאומית מחייבת, וכל סטייה ממנה עלולה לגרום לעצירת משלוח כבר בשלב הבדיקה הראשונית בנמל.
לא רק כימיקלים מסוכנים מחייבים עמידה בתקנות IMDG.
גם מוצרים נפוצים כמו סוללות ליתיום, צבעים, ממסים, דשנים מסוימים וגזים דחוסים עשויים להיות מסווגים כחומרים מסוכנים בשינוע ימי.
לכן, חשוב לבדוק את סיווג המוצר לפני הזמנת המשלוח, גם כאשר הוא אינו נראה מסוכן במבט ראשון.
הבסיס של IMDG Code הוא סיווג שיטתי של חומרים מסוכנים בהתאם למאפיינים הכימיים והפיזיקליים שלהם.
הסיווג אינו מתבצע לפי שם מסחרי או תיאור שיווקי של המוצר.
הוא נקבע לפי רמת הסיכון בפועל.
כלומר, כיצד החומר מתנהג בתנאי שינוע, אחסון וחשיפה:
בהתאם למאפיינים אלו, החומרים מחולקים ל-9 מחלקות עיקריות.
להלן טבלה מרכזת וברורה של מחלקות הסיכון לפי IMDG Code:
| מספר מחלקה | סוג החומר | תיאור כללי של הסיכון |
|---|---|---|
| Class 1 | חומרי נפץ | חומרים העלולים להתפוצץ כתוצאה מחום, זעזוע או חיכוך |
| Class 2 | גזים | גזים דליקים, רעילים או דחוסים בלחץ |
| Class 3 | נוזלים דליקים | חומרים בעלי נקודת הבזק נמוכה העלולים להתלקח בקלות |
| Class 4 | מוצקים דליקים | מוצקים היכולים להתלקח מחיכוך או ממגע עם מקור הצתה |
| Class 5 | מחמצנים ופרוקסידים אורגניים | חומרים המגבירים בעירה או מגיבים בעוצמה עם חומרים אחרים |
| Class 6 | חומרים רעילים ומדבקים | חומרים מסוכנים לבריאות בשאיפה, בליעה או מגע |
| Class 7 | חומרים רדיואקטיביים | חומרים הפולטים קרינה מייננת ודורשים בקרה ייחודית |
| Class 8 | חומרים קורוזיביים | חומצות ובסיסים חזקים העלולים לגרום לשחיקה וכוויות |
| Class 9 | חומרים מסוכנים שונים | חומרים שאינם נכללים במחלקות האחרות אך מהווים סיכון, כגון סוללות ליתיום |
חשוב להדגיש נקודה מהותית: המחלקה היא רק השלב הראשון בסיווג.
לכל חומר מוקצה גם מספר UN ייחודי ולעיתים קבוצת אריזה המצביעה על דרגת הסיכון בתוך אותה מחלקה.
לכן, לפני שמתחילים תהליך יבוא, יש לוודא מהו הסיווג המדויק של החומר לפי IMDG Code, ולא להסתפק בהגדרה כללית.
לאחר שזיהינו את מחלקת הסיכון, אנו נכנסים לשלב מדויק יותר בסיווג לפי IMDG Code.
בשלב זה נקבע מספר UN וקבוצת האריזה של החומר.
מדובר בשני פרטים קריטיים שמשפיעים ישירות על אופן היבוא.
מספר UN הוא קוד בן 4 ספרות המוקצה לכל חומר מסוכן על ידי ועדת המומחים של האו"ם בתחום הובלת חומרים מסוכנים.
המטרה של המספר היא ליצור זיהוי חד משמעי לחומר, ללא תלות בשפה או בשם מסחרי.
לדוגמה, אצטון מזוהה בעולם כולו תחת מספר UN 1090.
כאשר מספר זה מופיע במסמכים ובתוויות- כל גורם בשרשרת השילוח יודע בדיוק באיזה חומר מדובר ומהן הדרישות החלות עליו.
המספר חייב להופיע על האריזה, במסמכי ההובלה ובהצהרת השולח.
טעות במספר UN נחשבת טעות מהותית ועלולה להוביל לעצירת המשלוח.
בנוסף למחלקת הסיכון ולמספר ה-UN, חלק מהחומרים משויכים גם לקבוצת אריזה.
קבוצת האריזה משקפת את דרגת הסיכון בתוך אותה מחלקה.
החלוקה מתבצעת ל-3 רמות:
| קבוצת אריזה | רמת סיכון | משמעות מעשית |
|---|---|---|
| I | סיכון גבוה | דרישות אריזה מחמירות במיוחד |
| II | סיכון בינוני | דרישות אריזה מחמירות |
| III | סיכון נמוך יחסית | דרישות אריזה בסיסיות יותר |
ככל שקבוצת האריזה מצביעה על רמת סיכון גבוהה יותר, כך האריזה הנדרשת תהיה עמידה וחזקה יותר, ולעיתים גם יוגבלו כמויות השינוע.
יבואן שאינו בודק את מספר ה-UN ואת קבוצת האריזה המדויקת מסתכן בבחירת אריזה שאינה תקנית.
במצב כזה, המשלוח עלול להיעצר בנמל המוצא או היעד, והיבואן יידרש להחליף אריזה או להמציא מסמכים מתוקנים.
מעבר לעיכובים, קיימת גם חשיפה לקנסות רגולטוריים ולסיכון בטיחותי ממשי.
לכן, בכל תהליך יבוא של חומרים מסוכנים, יש לוודא שלושת הנתונים מופיעים בצורה מדויקת ועקבית:
ב-1 בינואר 2026 נכנס לתוקף תיקון 42-24 לתקנות IMDG, הכולל שינוי משמעותי בסיווג כלי רכב המונעים באמצעות סוללות בשילוח ימי.
במסגרת העדכון נקבעו 3 מספרי UN ייעודיים:
שלושתם משתייכים למחלקת סיכון 9 (Class 9).
המשמעות היא שיש לזהות במדויק את סוג ההנעה והסוללה, ולהצהיר על סיווג המטען בהתאם.
כלי רכב חשמליים המונעים בסוללות ליתיום מחייבים הצהרה כמטען מסוכן, בעוד שלכלי רכב מסוגים אחרים עשויות לחול הקלות בכפוף לתנאים המפורטים בתקנות.
שינוי נוסף צפוי בינואר 2028, עם כניסתו המחייבת של תיקון 43-26. התיקון מחמיר את דרישות הבטיחות ומבטל את ההחרגה המאפשרת כיום, בתנאים מסוימים, לשנע כלי רכב היברידיים ללא הצהרה כמטען מסוכן.
ניתן יהיה ליישם את התיקון מוקדם יותר, מינואר 2027, בכפוף לאישור הרשויות הרלוונטיות.
לכן, לפני הזמנת שילוח ימי של כלי רכב, חשוב לבדוק את הסיווג המעודכן ואת הדרישות הספציפיות של חברת הספנות והנמלים המעורבים.
לאחר קביעת מחלקת הסיכון, מספר ה-UN וקבוצת האריזה, מתחיל השלב המעשי בתהליך היבוא.
כאן כבר לא מדובר בהגדרה תאורטית, אלא בדרישות ברורות שחייבים ליישם בפועל.
IMDG Code מגדיר במדויק אילו סוגי אריזות מותרים לכל חומר, כאשר הדרישות משתנות בהתאם למחלקת הסיכון ולקבוצת האריזה.
חומרים ברמת סיכון גבוהה יידרשו מיכלים עמידים יותר, לעיתים כפולי דופן או עם בדיקות עמידות בלחץ.
האריזה עצמה חייבת לשאת סימון תקני המעיד כי היא עומדת במבחני האו"ם לאריזות חומרים מסוכנים.
שימוש באריזה שאינה מאושרת עלול להוביל לפסילת המשלוח כבר בנמל המוצא.
כל אריזה חייבת לשאת:
חשוב לזכור שהתוויות אינן עניין עיצובי.
הן מאפשרות לצוותי נמל, לאנשי ספנות ולגורמי חירום לזהות מיד את סוג הסיכון במקרה של דליפה, שריפה או תאונה.
כל משלוח חומרים מסוכנים חייב לכלול מסמכים מדויקים.
המסמך המרכזי הוא הצהרת השולח לחומרים מסוכנים (Dangerous Goods Declaration), הכוללת את פרטי הסיווג המלאים לפי IMDG Code.
בנוסף לכך נדרש גיליון בטיחות מעודכן, המכונה SDS או MSDS, שבו מפורטים מאפייני החומר, אמצעי מיגון והנחיות לפעולה במקרה חירום.
חוסר התאמה בין האריזה, התוויות והמסמכים הוא אחת הסיבות הנפוצות לעיכובים בנמלים.
לכן יש לוודא שכל שלושת המרכיבים תואמים לחלוטין זה לזה ולסיווג הרשמי של החומר.
לאחר השלמת שלב הסיווג, האריזה והסימון, נכנסים לשלב השינוע בפועל.
בשלב זה יש לעמוד בדרישות תפעוליות ברורות הקשורות לאופן ההעמסה, ההפרדה והאחסון על גבי האונייה.
להלן עיקרי הדרישות בצורה מרוכזת:
| נושא | מה נדרש לפי IMDG Code | למה זה חשוב |
|---|---|---|
| מיקום על האונייה | קביעת אזור העמסה בהתאם למחלקת הסיכון | מניעת תגובה מסוכנת בין חומרים שונים |
| הפרדה בין חומרים | ריחוק פיזי בין מחלקות שאינן תואמות | צמצום סיכון להתלקחות, פיצוץ או פליטה רעילה |
| מגבלות כמות | הגבלת נפח או משקל לחלק מהחומרים | שליטה ברמת הסיכון במקרה של תקלה |
| תנאי אחסון | דרישות לאוורור, בקרת טמפרטורה או מכולה ייעודית | שמירה על יציבות החומר במהלך ההפלגה |
| אישור מוקדם מחברת הספנות | העברת מסמכי הסיווג מראש ואישור קבלה | מניעת סירוב להעמסה ברגע האחרון |
| התאמה למסמכים | התאמה מלאה בין DGD, SDS והסימון בפועל | הימנעות מעיכובים בנמל המוצא או היעד |
חשוב להבין כי בשלב השינוע כל אי התאמה מתגלה במהירות.
חברת הספנות בודקת את המסמכים מול הסימון שעל האריזה, ואת הסיווג מול טבלאות התאימות.
במידה וקיימת חריגה, המכולה לא תועמס או תיעצר בנמל היעד.
רבים מקבלים מהספק קובץ SDS ומניחים שהוא מספיק לצורך השילוח.
בפועל, SDS הוא מסמך בטיחותי רחב, אך לא כל SDS מעודכן או תואם בהכרח לדרישות IMDG Code.
לכן חשוב לדעת אילו סעיפים לבדוק וכיצד לוודא התאמה מלאה לפני שהמשלוח יוצא לדרך.
להלן השלבים החשובים:
זהו הסעיף הקריטי ביותר לצורך התאמה ל-IMDG.
בסעיף זה אמורים להופיע:
יש לוודא שהמידע תואם בדיוק לפרטים שיופיעו ב-Dangerous Goods Declaration.
כל חוסר התאמה בין המסמכים עלול לגרום לעצירת המשלוח.
בסעיף 2 מופיעה הגדרת הסיכונים הכללית של החומר.
לעיתים מתגלה פער בין תיאור הסיכון הכללי לבין הסיווג התחבורתי בסעיף 14.
במקרה כזה יש לפנות לספק לקבלת הבהרה בכתב.
אין להניח שהמידע נכון ללא בדיקה.
במקרים של נוזלים דליקים, יש לבדוק בסעיף 9 את נקודת ההבזק.
אם הנתון נמוך מהסף הקבוע בתקינה, החומר יסווג כ-Class 3 גם אם הספק לא הדגיש זאת.
לכן חשוב לוודא שהנתונים הפיזיקליים תומכים בסיווג המופיע בסעיף 14.
מסמך MSDS שאינו מעודכן עלול לכלול סיווג ישן שאינו תואם למהדורה העדכנית של IMDG Code.
יש לבדוק את תאריך העדכון ולוודא שהסיווג רלוונטי למהדורה התקפה בעת השילוח.
כאשר מדובר בתערובת ולא בחומר טהור, הסיווג נקבע לפי ריכוזי המרכיבים.
יש לוודא שסעיף 3 מפרט את הרכב החומר בצורה ברורה.
במקרים מסוימים שינוי קטן בריכוז משנה את קבוצת האריזה או אף את מחלקת הסיכון.
| מה לבדוק ב-SDS | איפה במסמך | למה זה חשוב |
|---|---|---|
| מספר UN | סעיף 14 | זיהוי חד משמעי של החומר |
| מחלקת סיכון | סעיף 14 | התאמה ל-IMDG Code |
| קבוצת אריזה | סעיף 14 | קביעת רמת האריזה הנדרשת |
| נקודת הבזק | סעיף 9 | אימות סיווג לנוזלים דליקים |
| הרכב התערובת | סעיף 3 | בדיקת השפעת ריכוזים על הסיווג |
| תאריך עדכון | עמוד ראשון | מניעת שימוש בסיווג מיושן |
ה-IMDG Code אינו מסמך טכני שנועד רק לחברות ספנות.
זהו הבסיס המחייב לכל תהליך של יבוא חומרים מסוכנים בדרך הים.
התקן מגדיר כיצד יש לסווג את החומר, איזה מספר UN לשייך לו, מהי קבוצת האריזה הרלוונטית, כיצד לארוז אותו, איך לסמן אותו ואילו מסמכים חייבים ללוות את המשלוח.
לאורך המאמר ראינו כי הסיווג הוא נקודת ההתחלה.
לאחר מכן מגיעים שלבי האריזה, הסימון, התיעוד והשינוע בפועל, כאשר כל שלב נשען על הקודם לו.
טעות אחת במספר ה-UN, בקבוצת האריזה או בהתאמה בין SDS ל-DGD עלולה לגרום לעיכוב משמעותי בנמל.
בנוסף לכך, חשוב להבין כי IMDG Code מסדיר את השינוע הימי בלבד.
היבואן נדרש לעמוד גם בדרישות המכס והרשויות המקומיות, במיוחד כאשר מדובר בחומרים המחייבים היתר או רישוי מיוחד.
כאשר פועלים בצורה מסודרת ובהתאם ל-IMDG Code, מצמצמים סיכונים בטיחותיים, מונעים עיכובים רגולטוריים וחוסכים עלויות מיותרות לאורך שרשרת האספקה.
IMDG Code הוא תקן בינלאומי המסדיר את השינוע הימי של חומרים מסוכנים. התקן מגדיר כיצד לסווג, לארוז, לסמן ולתעד חומרים מסוכנים במשלוחים ימיים, במטרה למנוע תאונות, שריפות וזיהום ימי.
כן. IMCO הוא השם ההיסטורי של הארגון הימי הבינלאומי, ואילו IMDG Code הוא השם הרשמי והמעודכן של התקן התקף כיום לשינוע ימי של חומרים מסוכנים.
מספר UN הוא קוד בן ארבע ספרות המזהה חומר מסוכן באופן חד משמעי ברחבי העולם. המספר מופיע על האריזה ובמסמכי השילוח, והוא קובע את מחלקת הסיכון, דרישות האריזה וההובלה. טעות במספר UN עלולה לגרום לעצירת המשלוח בנמל.
לא. SDS הוא גיליון בטיחות המספק מידע על תכונות החומר והסיכונים הכרוכים בו. לצורך שילוח נדרש גם מסמך Dangerous Goods Declaration, הכולל את פרטי הסיווג התחבורתי בהתאם ל-IMDG Code.
האחריות הראשונית חלה על השולח שמצהיר על פרטי החומר במסמך השילוח. עם זאת, גם היבואן נושא באחריות לוודא שהסיווג והמסמכים תקינים, במיוחד כאשר מדובר בחומרים מסוכנים המחייבים רישוי בישראל.
קיבלנו את הפנייה שלך ואנחנו כבר על זה 🙂
נציג יצור עמך קשר בזמן הקרוב,
חשוב להיות זמינים.
