ISPS: דמי אבטחה בינלאומיים בנמלים

מבנה הקוד: 3 עקרונות האבטחה ורמות האיום בנמלים

יישומו של קוד ה-ISPS בשטח אינו מתבצע באופן אחיד לכל אורך השנה, אלא מותאם באופן דינמי לרמת הסיכון המשתנה במרחב הימי.
הקוד מבוסס על מבנה ארגוני קפדני המבטיח כי לכל אונייה ולכל מתקן נמל יהיו הכלים והנהלים להתמודדות עם תרחישי איום שונים.

כדי להבין על מה משלמים היבואנים את דמי האבטחה, יש לבחון את שלושת המרכיבים המרכזיים המניעים את המערכת הזו בכל רגע נתון.

תוכניות אבטחה ייעודיות לכל מתקן וכלי שיט

העקרון הראשון של הקוד קובע כי לא ניתן להסתפק בנהלי מדף כלליים, אלא יש לייצר תוכנית אבטחה פרטנית לכל אונייה ולכל נמל (Port Facility Security Plan).

תוכנית זו נבנית לאחר הערכת סיכונים מקיפה הבוחנת את נקודות התורפה של המתקן, סוג המטענים העוברים בו והמיקום הגיאוגרפי שלו.
במסגרת זו, ממנים קצין אבטחה ייעודי לכל אונייה ולקצין אבטחה בנמל, שתפקידם לוודא כי כל העובדים והצוותים פועלים בהתאם להנחיות המחמירות ביותר.

התוכניות כוללות נהלים ברורים לטיפול במטענים חשודים, זיהוי אנשים שאינם מורשים ושימוש באמצעים טכנולוגיים כמו מצלמות במעגל סגור ומערכות לגילוי חדירה.

רמות האבטחה: מניהול שגרה ועד למצבי חירום

העקרון השני והמשמעותי ביותר עבור התפעול השוטף הוא חלוקת רמת האיום ל-3 דרגות, הנקבעות בדרך כלל על ידי הרשויות הממשלתיות המוסמכות:

1. רמה 1 מייצגת את המצב השגרתי, שבו פועלים הנמל והאונייה תחת נהלי אבטחה בסיסיים הכוללים בדיקות אקראיות ובקרת גישה מינימלית אך רציפה.
   
   
2. רמה 2 מופעלת כאשר קיים סיכון מוגבר לאירוע ביטחוני, מה שמחייב את צוותי האבטחה להגביר את תדירות הבדיקות ולצמצם את נקודות הכניסה למתקן.
   
   
3. רמה 3 היא הרמה החריגה ביותר, המופעלת במקרים של איום ממשי וספציפי, ובתרחיש זה עשויות להינקט פעולות קיצוניות כמו השבתת פעילות הנמל או הגבלת תנועת כלי שיט.

מעקב ובקרה על תנועת מטענים וצוותים

העקרון השלישי מתמקד ביכולת הניטור והשליטה על כל גורם הנמצא בקרבת האונייה או בתוך שטחי האחסון של המכולות בנמל.
זהו החלק שבו הטכנולוגיה פוגשת את השטח- החל משימוש במערכות זיהוי ביומטריות לעובדי הנמל ועד לסריקה קפדנית של כל משאית הנכנסת לשערים.
הקוד מחייב תיעוד מלא של כל המטענים שעולים ויורדים מהאונייה, תוך הצלבת נתונים עם רשימות המטען הבינלאומיות כדי למנוע הברחות של חומרים מסוכנים.

עבור היבואן, המשמעות של בקרה זו היא הגנה מקסימלית על הסחורה מפני גניבות או שינוע של חומרים אסורים בתוך המכולה האישית שלו.

דמי ISPS: מי משלם על האבטחה וכיצד העלויות מתחלקות?

לאחר שהבנו את המנגנון המבצעי של קוד האבטחה, חשוב לעמוד על המשמעות הכלכלית שלו עבורכם כיבואנים.

הפעלת מערך אבטחה כה מקיף, הכולל כוח אדם חמוש, טכנולוגיות ניטור ותשתיות פיזיות, כרוכה בעלויות תפעול אדירות עבור חברות הספנות והנמלים.
עלויות אלו אינן נספגות על ידי המפעילים, אלא מגולגלות הלאה אל בעלי המטען בדמות "דמי ISPS".

כדי לנהל את התקציב שלכם נכון, יש להבחין בין 2 סוגי העלויות העיקריים שאתם עשויים לראות בחשבונית:

ההבדל בין דמי אבטחה בנמל לבין דמי אבטחה של חברת השילוח

דמי האבטחה מתחלקים בדרך כלל לשני רכיבים נפרדים, המייצגים את הגופים השונים המעורבים בתהליך הלוגיסטי.

• הרכיב הראשון הוא דמי אבטחה שגובה חברת השילוח, המכונים לעיתים Carrier Security Fee (CSF).
  היטל זה נועד לכסות את הוצאות האבטחה של האונייה עצמה, כולל הגנה מפני פיראטיות בלב ים ויישום נהלי ה-ISPS על סיפון כלי השיט.
  
  
• הרכיב השני הוא דמי אבטחה שגובה מפעיל הנמל, הידועים בשם Terminal Security Charge (TSC).
  תשלום זה מיועד למימון פעילויות האבטחה בתוך שטח הנמל הפיזי, כגון סריקת מכולות, הצבת שומרים בשערי הכניסה ותחזוקת גדרות ומצלמות.

השפעת תנאי המכר (Incoterms) על האחריות לתשלום

אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב יבואנים מתחילים היא מי מחויב לשלם את דמי ה-ISPS בפועל.
התשובה לכך טמונה בסיכום שביצעתם מול הספק שלכם לגבי תנאי המכר, או בשמם המקצועי- ה-Incoterms:

• במשלוחים תחת תנאי FOB (Free on Board), הספק בחו"ל אחראי על כל עלויות האבטחה בנמל המוצא, בעוד אתם תישאו בעלויות בנמל היעד בישראל.
  
  
• לעומת זאת, במונחי CIF (Cost, Insurance, and Freight), הספק לרוב משלם את כל ההוצאות עד להגעת האונייה לנמל היעד, כולל דמי ה-ISPS במוצא.

חשוב מאוד לוודא מול חברת השילוח שלכם כבר בשלב הצעת המחיר אילו מהיטלי האבטחה כלולים במחיר, כדי להימנע מחיובים מפתיעים ברגע האחרון.