חבילה שאבדה בדואר: מה הפיצוי שמגיע ליבואן?

סיפור המקרה

התובעים שלחו באמצעות הדואר שעון מישראל לסין, שווי השעון כ-1,400 ש"ח.
לאחר זמן מה, משגילו שהחבילה לא הגיעה ליעדה, פנו לדואר וזה ניסה לאתרה, ולא הצליח.

התובעים הגישו תביעה קטנה ע"ס כ-2,500 ש"ח המורכבת משווי השעון, דמי משלוח ועוגמת נפש.

הדואר לא חלק על אחריותו, אך טען כי לפי חוק הדואר קיימת מגבלת אחריות, ובמקרה הנוכחי הפיצוי המגיע לתובעים הוא 50 דולר בעד החבילה ועוד עלות דמי המשלוח בסך של 58 ש"ח.
הדואר טען כי התובעים בחרו בשירות שנקרא "Eco Post", ואם היו מצרפים קובץ עם פרטי המשלוח, היו זכאים ל-100 דולר, אך משלא צירפו, זכאותם היא ל-50 דולר בלבד.

התובעים טענו בתגובה כי לא הכירו את תנאי השירות והם לא הוצגו להם ע"י הדואר.
כמו כן, טענו כי הדואר לא הציע להם אופציות שילוח אחרת שמסוגלת לבטח את מלוא שווי השעון ולא רק 50/100 דולר.

החלטת בית המשפט

בית המשפט הפנה לחוק הדואר, תשמ"ו-1986 ולהודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין-לאומי, תשמ"ט-1989.

מהן, למד בית המשפט כי מגבלת האחריות של הדואר היא 30 SDR (סל מטבעות שנקבע ע"י קרן המטבע הבינ"ל).
בית המשפט העיר כי תכלית הגבלת האחריות היא להותיר את שירות הדואר כשירות זמין ונגיש, משום שכל הטלת אחריות מוגזמת על הדואר תגרום לייקור השירות.

הוכח בפני בית המשפט כי האפשרות של "צירוף קובץ" למשלוח Eco Post מוצגת ללקוחות עסקיים ולא ללקוחות מזדמנים כמו התובעים פה, ולכן, קיבל בית המשפט את הטענה שנשללה מהם האפשרות להיות זכאים לפיצוי של 100 דולר במקום 50 דולר, אפילו לשיטת הדואר.

טענת הדואר כי התקנון פורסם, נדחתה על ידי בית המשפט, שראה בכך כטענה לא רלוונטית, שעה שלתובעים הספציפיים לא הציעו אופציה זו.
התובעים טענו כי הדואר הפנה אותם לשירות Eco Post שהוא הזול ביותר ומקנה פיצוי קטן, אך בדיעבד למדו שקיים שירות EMS מעט יקר יותר, אך שמקנה פיצוי גבוה יותר אם נגרם נזק.
בעניין זה, קבע בית המשפט שהאחריות לכך מוטלת על שני הצדדים: הדואר היה צריך לחשוף בפני התובעים את כל אופציות המשלוח ולתת להם לבחור, אך גם על התובעים מוטלת האחריות לעשות מראש את כל הבירורים האפשריים אודות מסלולי השילוח.

בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי אם הפיצוי הוא בין 30 SDR (=כ-135 ש"ח) או 100$ (כ-330 ש"ח), יש לבחור את הפיצוי הגבוה מבין השניים.
ולכן, הדואר חויב לשלם לתובעים פיצוי של 330 ש"ח עבור השעון, 67 ש"ח עבור דמי משלוח, וכן 1,000 ש"ח בגין הוצאות משפט, אגרה וזמנם של התובעים שהתייצבו לדיון.

מה ניתן ללמוד מכך?

תביעה זו עסקה במשלוח בינלאומי מישראל לחו"ל.
לצורך ההשוואה, גם במקרים של דואר שנשלח בתוך שטחי ישראל, קיימת מגבלת אחריות לדואר.

כך לפי סעיף 1 לתקנות הדואר (היקף האחריות לדברי דואר פנים) משנת 2006, קיימת תקרת פיצוי לדואר רשום, עד כ-1,000 ש"ח- וכפוף להוכחת שווי הפריט, גם אם שווי החבילה עולה על כך.

באתר רשות הדואר קיים שירות נוסף שנקרא "משלוח מבוטח", ובו ניתן להצהיר מראש על שווי פריט ולשלם תוספת תשלום לדואר בעד ביטוח אובדן, ובמצב כזה הפיצוי גם יכול לעלות על 1,000 ש"ח.
במקרה דומה שהתעורר בבית המשפט בו נשלח תכשיט והוא אבד, החליט בית המשפט שהדואר יפצה את בעלת התכשיט ב-100 ש"ח בלבד משום שלא בחרה במשלוח מבוטח (2).