התנצלות לא פוטרת מאחריות: מי מפצה על עיכוב במשלוח?

סיפור המקרה

התובע הזמין משלוח של צעצועים לילדיו מעלי אקספרס, וטען כי המשלוח התעכב למשך חודשיים אצל הנתבעת, שהיא חברת השליחויות בישראל.

עוד טען, כי בטעות נשלח המשלוח לנקודת איסוף הרחוקה 150 ק"מ מביתו, ונציג מטעמו הלך לשם, לא מצא את הנקודה ולא היה מענה טלפוני.
לאחר כן, חזרה החבילה למרכז השירות של חברת השליחויות ובין היתר, בשל טעות זו, זו סיבת העיכוב.
בשל כך, הגיש התובע תביעה קטנה ע"ס 4,500 ש"ח בגין העיכוב, ובגין עוגמת נפש שנגרמה לו ולילדיו.

חברת השליחויות המקומית התגוננה בטענה כי מי ששכר אותה היא עלי אקספרס מחו"ל, וזו ההתקשרות החוזית בין הצדדים.
לכן, טענה כי אין לה שום התקשרות חוזית עם התובע (היבואן האישי), ולכן- אין הוא רשאי להגיש נגדה תביעה, ואת טענותיו עליו להפנות לשולח, לעלי אקספרס.

חברת השליחויות טענה כי המשלוח שוחרר מן המכס בישראל במאי 2025, ובסופו של דבר נמסר לתובע ביולי 2025, ולפי זמני האספקה לה התחייבה עלי אקספרס, אין לתובע עילת תביעה והחבילה נמסרה לו במסגרת לוח זמנים סביר (עד 60 יום).

עוד טענה חברת השליחויות, שהתובע לא הוכיח מה עלות החבילה, לא צירף תנאי התקשרות מול עלי אקספרס ולמשל התחייבות לזמני אספקה מסוימים, ולכן לא הוכיח שנגרם לו נזק כמו עוגמת נפש כתוצאה ממסירת הצעצועים באיחור.

החלטת בית המשפט

ראשית, דחה בית המשפט את טענת ההגנה המקדמית של חברת השליחויות כאילו ההתקשרות החוזית שלה היא רק עם עלי אקספרס בחו"ל, ולכן לתובע אין עילת תביעה נגדה.

בית המשפט הסתמך על החלטות דומות וקבע כי אם היבואן ניזוק כתוצאה מהתנהלות חברת השליחויות, זכותו לתבוע אותה.
בית המשפט התרשם מן ההתכתבויות בין הצדדים כי חברת השליחויות התנצלה מספר רב של פעמים על העיכוב ובאף מקרה לא ביקשה לקבל את תנאי ההתקשרות מול עלי אקספרס לעניין התחייבות לזמן אספקה מסוים.
ללמדנו שהיא לא ראתה בכך כמסמך קריטי וטענת ההגנה בעניין זה נטענה בעלמא בבית המשפט ולכן נדחית.

בית המשפט קיבל את טענת היבואן כי חברת השליחויות טעתה ושלחה את המשלוח לנקודת איסוף הרחוקה 150 ק"מ מביתו, וזו בסופו של דבר הייתה סיבת העיכוב, אף שנמצא שהיה מדובר בסוף בעיכוב של קצת יותר מ-20 יום לאחר השחרור מן המכס, ולא 60 יום כפי שטען התובע.

מאחר והתובע לא צירף הוכחה על עלות הצעצועים או על נזקים שנגרמו לו כתוצאה מן העיכוב, החליט בית המשפט לפסוק לו פיצוי של 600 ש"ח בלבד ולא 4,500 ש"ח כפי שנתבע, ולא הטיל הוצאות משפט על אף אחד מן הצדדים.

מה ניתן ללמוד מכך?

חברת השליחויות העלתה בתיק זה טענת הגנה עיקרית, לפיה לתובע- היבואן האישי בישראל, אין בכלל זכות תביעה נגדה, משום שהיא נשכרה ע"י הספק הזר (מפלטפורמת עלי אקספרס) והיא מבצעת עבורו את השליחות, ולא עבור היבואן בישראל.

טענת הגנה זו דומה לטענה שמשלחים בינלאומיים מדי פעם מעלים בתביעות המוגשות נגדם בישראל בגין נזק למשלוח שיובא.
כאשר כל ההתקשרות של המשלח אינה עם היבואן בישראל אלא עם השולח הזר מחו"ל.

למשל, בעבר ייבא אדם חלק של מטוס הדרכה שהתקלקל, מחברה אוסטרית.
המשלוח התעכב זמן רב, האדם תבע את חברת השילוח שהתגוננה בטענה שמי ששכר אותה הוא השולח מחו"ל.
בית המשפט דחה גם שם את הטענה וקבע, כי גם אם נניח שלמקבל המטען אין עילה חוזית מול המשלח, בוודאי שיכולה להיות לו עילה מתחום דיני הנזיקין, גם בהיעדר חוזה מול המשלח בישראל (2).

במקרה דומה שהוכרע בתחילת חודש פברואר 2026, טענה חברת בלדרות כי נשכרה ע"י הספק הזר מחו"ל ולכן למקבל החבילה (היבואן האישי) אין עילה נגדה.
אך גם שם, דחה בית המשפט את הטענה וחייב את חברת הבלדרות בפיצוי בגין עיכוב בשחרור של חבילה (3).
כמו כן, יש לשים לב כי בית משפט התרשם מאד מכך שהוגש לו תיעוד שחברת השליחויות התנצלה מספר פעמים על העיכוב, וראה בכך כתחילתה של הודיה באחריות לעיכוב שנוצר.