מזון מיקום מקביל: על הקשיים בהליך יבוא מקביל של מזון

היבואן המקביל ומשרד הבריאות

כל יבואן המעוניין לייבא מזון רגיל, לרבות יבואן מקביל, נדרש, לפי סעיפים 74 ו-97 לחוק המזון, להגיש הצהרה בנושא, וכן נדרש לשמור, בין היתר, אחד מן המסמכים הבאים בקשר ליצרן:

1. אישור שייצור המזון מפוקח על ידי גורם המוסמך לכך במדינת הייצור
   הכוונה היא לאישור מגורם ממשלתי במדינת ייצור המזון, המוסמך ע"פ החוק באותה מדינה, לפקח על הליך ייצור המזון.
   כגון, משרד החקלאות, משרד הבריאות (תלוי באותה המדינה).
   
   
2. אישור סחר חופשי
   מדובר במסמך שנקרא (CFS) "Free Sale Certificate", שבו מוצהר כי המוצר יוצר ע"פ החוק וניתן למכור אותו במדינת הייצור ללא מגבלות.
   הגורם שמפיק מסמך זה, הוא לרוב משרד ממשלתי העוסק במסחר, כלכלה או תעשייה במדינת ייצור המזון.
   זהו אישור שכלל אינו ספציפי למזון, וניתן להשיגו לגבי סחורות שונות.
   
   
3. תעודת בריאות
   זוהי תעודה שנתן גורם ממשלתי המוסמך ע"פ חוק במדינת ייצור המזון, כי המזון עומד בדרישות הבטיחות.
   לרוב תעודה כזו ניתנת למוצרים מן החי.
   מאחר שמוצרים מן החי הם כמעט תמיד "מזון רגיש", נדיר שיימצא שימוש לתעודה כזו לצורך ייבוא מוצרים שהם "מזון רגיל".
   
   
4. אישור המעיד כי ייצור המזון נעשה בתנאי ייצור נאותים במדינת הייצור
   הכוונה לתעודה הידועה בשם תעודת Good Manufacturing Practice (GMP), או חלופותיה, המעידה כי המפעל המייצר את המזון עושה זאת תוך שמירה על איכות ובטיחות המוצרים ברמה המקובלת בייצור מזון על פי תקנים בין-לאומיים מובילים, משלב חומר הגלם ועד לשיווק המוצר הסופי.
   מבין ארבעה סוגי התעודות האפשריים, זו הקטגוריה הנפוצה ביותר של אישורים המסופקים על ידי יצרני מזון.

לצורך ייבוא מזון רגיל, ובהתאם לנוהל הייבוא של מזון רגיל, התעודות שיתקבלו יכולות להיות:  רישיון יצרן מזון, תעודת ISO 22000 או ISO 9000, ולסחורות חקלאיות- תעודה פיטוסניטרית.
מכלל קל וחומר, אם ליצרן יש תעודות הסמכה לתקני בטיחות מזון גבוהים יותר, כאלה שמתאימים לייבוא מזון רגיש- הם בוודאי יתקבלו גם לצורך ייבוא של מזון רגיל.

תעודות כאלה, על פי נוהל ייבוא מזון רגיש, הן: שילוב של ISO9001 עם תעודת HACCP, תעודות BRCGS ו-IFS.
זו אינה רשימה סגורה, וגם סוגי תעודות אחרים יכולים להתקבל על פי שיקול הדעת של שירות המזון (כמו למשל תעודות SQF).

היבואן אינו חייב להציג את המסמכים מראש למשרד הבריאות כתנאי לייבוא, אך עליו להחזיק בהם ולהצהיר כי הם ברשותו.
משרד הבריאות רשאי לבצע ביקורת בכל עת ולדרוש את הצגת המסמכים.

מאז רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", היבוא ממדינות האיחוד האירופי הוקל, ובמקרים מסוימים ניתן להסתפק בהצהרה של הספק, במקום באישורים רשמיים.
בנוסף, היבואן חייב להצהיר, לפי סעיף 77 והתוספת השלישית לחוק המזון, כי המזון עומד בכל דרישות החקיקה הישראלית- הצהרה רחבה המחייבת בדיקה מקצועית של כל מרכיבי המוצר, התקנים והנהלים החלים עליו, על ידי איש מקצוע.

ליבואנים רשמיים קל יותר לעמוד בכך, מאחר שהם בקשר ישיר עם היצרן.
לעומת זאת, יבואן מקביל, שאינו רוכש ישירות מהמפעל אלא מספק ביניים- מתקשה להשיג את המסמכים ונשען על אמינות הספק, ואינו יכול "לרכב" על היבואן הרשמי.

היבואן נדרש גם לסימון בעברית מבלי להעתיק את מדבקת היבואן הרשמי, והצגת מסמכים שגויים יכולה להביא לסנקציות חמורות כמו קנסות, השמדת סחורה ואף שלילת רישיון יבוא.
אם ליבואן מזון רגיל אין אף אחד מארבעת המסמכים, המזון יידגם כאילו היה מזון רגיש, באמצעות בדיקות מעבדה, וכניסתו לישראל תותר רק בקבלת תוצאות תקינות.

מאז ינואר 2025, אימוץ חקיקת המזהמים האירופית הקל מאד על יבוא מקביל של מזון מהאיחוד האירופי, אבל הקשה על היבוא המקביל ממדינות אחרות, משום שיצרנים וספקים ממדינות הנמצאות ביבשת אמריקה ובעיקר במזרח הרחוק, אינם בקיאים בדרישות המזהמים האירופיות, וקיים חשש שינפקו תעודות שאינן מבוססות.

היבואן המקביל והמכס

הקושי של יבואן מקביל של מזון להשיג מסמכים ממפעלי הייצור מקשה גם בתחום המכס.

למרות שמרבית המכסים מוטלים על מזון "רגיש" (שלא ניתן לייבא ביבוא מקביל), קיים מכס גם על מזון "רגיל"- למשל 21% על שקדים, ו-37.5% על פירות הדר טריים.

כאשר המזון מיובא ממדינה עמה לישראל הסכם סחר חופשי, הצהרת מקור עשויה לבטל או להפחית את המכס, אך יבואן מקביל שאינו רוכש ישירות מהיצרן יכול להתקשות הוכיח את מקור הסחורה.
המכס רשאי לעשות ביקורות עד חמש שנים ממועד היבוא, ושלילת המקור יכולה להוביל לדרישת מיסים, ריבית וקנסות לפי חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר).

בית המשפט הזהיר בעבר כי כל יבואן מקביל חייב לחשוד כי ביום פקודה, הוא לא יוכל להוכיח את מקור המוצר, ועליו להיערך לזה (6):