תאריך: 11.08.2026 | זמן קריאה: כ-16 דקות
רגולציית PPWR משנה בהדרגה את כללי המשחק עבור אריזות שנכנסות לשוק האיחוד האירופי, ולכן גם יבואנים ועסקים צריכים להכיר אותה הרבה לפני שמתחילים לבדוק ספקים, מוצרים ועלויות שילוח.
הרגולציה כבר נכנסה לתוקף, והחל מה-12 באוגוסט 2026 מתחיל שלב היישום המרכזי שלה, כאשר דרישות נוספות מצטרפות בהדרגה בשנים שלאחר מכן.
במאמר הבא נעשה סדר מהבסיס: נבין מהי PPWR, על מי היא משפיעה, מה משתנה בכל שלב, אילו אריזות נכללות, מה המשמעות של המונח Producer, ואילו נתונים ומסמכים כדאי להתחיל לדרוש מהספקים כבר בתהליך הייבוא.
רגולציית PPWR נועדה לשנות את הדרך שבה אריזות מתוכננות, מיוצרות, משווקות ומטופלות לאחר השימוש בכל מדינות האיחוד האירופי.
חשוב להבין שהנושא אינו מתחיל רק בשלב שבו האריזה מגיעה למדף, אלא כבר בבחירת המוצר, חומרי האריזה, הספק והמסמכים שמלווים את הסחורה.
הדרישות נכנסות ליישום בשלבים שונים, ולכן לא כל חובה חלה באותו מועד ולא כל סוג אריזה כפוף לאותן דרישות.
עם זאת- כדי להימנע מבלבול, חשוב קודם להבין את מבנה הרגולציה, את לוחות הזמנים ואת התפקיד של כל גורם בשרשרת האספקה.
רק לאחר שמבינים את הבסיס הזה אפשר לבדוק בצורה נכונה אילו חובות חלות בפועל, מי נחשב Manufacturer, מי נחשב Producer, איזה מידע צריך לקבל מהספק ואילו התאמות עשויות להידרש בהמשך.
ה-PPWR היא תקנת האריזות ופסולת האריזות החדשה של האיחוד האירופי, ושמה המלא הוא Packaging and Packaging Waste Regulation. מספרה הרשמי הוא Regulation (EU) 2025/40.
כדי להבין מדוע היא חשובה, צריך להכיר את השינוי שעומד מאחוריה…
במשך שנים נושא האריזות באיחוד האירופי התבסס בעיקר על Directive 94/62/EC.
דירקטיבה קובעת מסגרת אירופית, אך המדינות החברות נדרשות ליישם אותה במסגרת הדין המקומי שלהן.
כתוצאה מכך, עסקים שפעלו במספר מדינות באירופה יכלו להיתקל בדרישות ובשיטות יישום שונות ממדינה למדינה.
PPWR משנה את המודל הזה.
במקום דירקטיבה, האיחוד האירופי עבר ל-Regulation, כלומר תקנה שחלה ישירות במדינות האיחוד בהתאם להוראותיה.
המטרה היא ליצור בסיס אחיד יותר לדרישות הנוגעות לאריזות ברחבי השוק האירופי, ולהפחית את הפיצול הרגולטורי שהיה קיים בעבר.
התקנה אינה עוסקת רק בשאלה האם אפשר למחזר קופסה או בקבוק ; היא מתייחסת למחזור החיים הרחב של האריזה.
החל מבחירת החומרים והתכנון שלה, דרך ייצור והכנסת האריזה לשוק, ועד לשימוש חוזר, איסוף, מיון, מיחזור וניהול הפסולת לאחר השימוש.
לכן PPWR צריכה לעניין גם עסקים שלא מייצרים אריזות בעצמם.
החובות בתקנה מתחלקות בין גורמים שונים בשרשרת האספקה, ובהם יצרנים, ספקי אריזות, יבואנים, מפיצים וגורמים שמכניסים אריזות או מוצרים ארוזים לשוק האירופי. בהמשך המאמר נפריד בין המונחים האלה, משום שלמילים Manufacturer ו-Producer יש משמעות מוגדרת בתקנה, והיא אינה תמיד זהה למשמעות שבה משתמשים בהן בשפה העסקית היומיומית.
מבחינה מעשית, השינוי החשוב ביותר הוא שאריזה הופכת לנושא שצריך לבדוק כחלק מתהליך הציות של המוצר עצמו. לא מספיק לדעת מה נמצא בתוך הקופסה.
צריך להבין גם ממה הקופסה עשויה, אילו רכיבים נוספים מחוברים אליה, מי אחראי עליה לפי PPWR, אילו מסמכים קיימים לגביה והאם היא עומדת בדרישות שחלות עליה במועד שבו היא מוכנסת לשוק האירופי.
כדי להבין את PPWR נכון, צריך להפריד בין שלושה מושגים: מועד הפרסום, מועד הכניסה לתוקף ומועדי היישום של הדרישות השונות.
התקנה פורסמה ברשומות הרשמיות של האיחוד האירופי ב-22 בינואר 2025 ונכנסה לתוקף ב-11 בפברואר 2025.
עם זאת, מועד התחולה הכללי שלה נקבע ל-12 באוגוסט 2026– זהו המועד שממנו מתחילה המסגרת החדשה לחול בפועל, אך הוא אינו הופך את כל היעדים העתידיים למחייבים בבת אחת.
חלק מהדרישות נכנסות בשלב הראשון, ואחרות מקבלות מועדים נפרדים בשנים 2027, 2028, 2029, 2030, 2035, 2038 ו-2040.
לכן, כשספק או לקוח מציינים שאריזה "תואמת PPWR", חשוב לשאול שאלה נוספת: תואמת לאילו דרישות וביחס לאיזה מועד?
| מועד | מה קורה בפועל | מה חשוב להבין |
|---|---|---|
| 22 בינואר 2025 | פרסום Regulation (EU) 2025/40 ברשומות האיחוד האירופי | זהו הנוסח הרשמי של PPWR |
| 11 בפברואר 2025 | התקנה נכנסת לתוקף | המסגרת המשפטית קיימת, אך רוב הדרישות אינן מתחילות במועד זה |
| 12 באוגוסט 2026 | תחילת התחולה הכללית של PPWR | מתחילות הוראות מרכזיות וחובות ציות רלוונטיות |
| 2028 | נכנסות דרישות נוספות, ובהן חלק מדרישות הסימון והקומפוסטביליות | יש לבדוק את המועד המדויק לפי סוג האריזה והסעיף הרלוונטי |
| 2030 | נקודת יישום מרכזית | תכנון למיחזור, תכולה ממוחזרת באריזות פלסטיק מסוימות, מזעור אריזות, יעדי שימוש חוזר והגבלות על פורמטים מסוימים |
| 2035 | נוסף מבחן המיחזור בקנה מידה | לא מספיק שהאריזה תוכננה למיחזור. צריך שתתקיים גם יכולת מיחזור בפועל בקנה מידה |
| 2038 | רף ביצועי המיחזור עולה | אריזות שאינן עומדות בדרגת הביצוע הנדרשת לא יוכלו להמשיך להיות משווקות |
| 2040 | היעדים נעשים מחמירים יותר | עולים יעדי התכולה הממוחזרת, השימוש החוזר והפחתת פסולת האריזות |
מקורות רשמיים של האיחוד האירופי מציינים כי עד 2030 האריזות צריכות להיות מתוכננות כך שניתן יהיה למחזר אותן, וב-2035 מתווסף המבחן המעשי של מיחזור בקנה מידה.
החל מ-2038 מחמירה גם דרגת ביצועי המיחזור הנדרשת.
במקביל, יעדי התכולה הממוחזרת באריזות פלסטיק עולים בהדרגה בין 2030 ל-2040, ויעדי הפחתת פסולת האריזות למדינות האיחוד נקבעו לשנים 2030, 2035 ו-2040.
אחרי שמבינים את לוחות הזמנים, השאלה הבאה היא מה בכלל נחשב "אריזה" לצורך PPWR.
נקודת המוצא רחבה מאוד: הרגולציה חלה על כל האריזות שמוכנסות לשוק האיחוד האירופי ועל פסולת האריזות שנוצרת מהן, ללא קשר לסוג החומר שממנו הן עשויות.
לכן היא אינה מוגבלת לפלסטיק בלבד, אלא כוללת בין היתר גם נייר, קרטון, זכוכית, מתכת, עץ וחומרים משולבים.
חשוב במיוחד להבין שהמוצר יכול לכלול כמה שכבות אריזה שונות, וכל אחת מהן עשויה להיחשב בנפרד לצורך הרגולציה….
בקבוק שמכיל שמפו, הקרטון שעוטף אותו, קרטון השילוח שבו נארזים כמה מוצרים והאריזה שבה נשלחת הזמנה ללקוח אונליין אינם בהכרח אותה אריזה מבחינה רגולטורית.
PPWR מבחינה בין כמה סוגים מרכזיים של אריזות:
| סוג האריזה | מה המשמעות בפועל | דוגמה פשוטה |
|---|---|---|
| Sales packaging | אריזה שנועדה להיות יחידת המכירה שמגיעה למשתמש הסופי | בקבוק שמפו, צנצנת מזון או קופסת מוצר |
| Grouped packaging | אריזה שמאגדת כמה יחידות מכירה יחד | מארז של מספר בקבוקים או קופסה שמרכזת כמה מוצרים |
| Transport packaging | אריזה שנועדה להקל על הובלה וטיפול ביחידות מכירה ולמנוע נזק בדרך | קרטון שילוח, משטח או אמצעי אריזה לוגיסטי |
| E-commerce packaging | סוג של אריזת הובלה שמשמשת למשלוח מוצר שנמכר באינטרנט או במכירה מרחוק | קרטון שבו נשלחת הזמנה מחנות אונליין |
| Service packaging | אריזה שממולאת בדרך כלל בנקודת המכירה או משמשת את העסק לצורך מסירת המוצר | כוס משקה, קופסת טייק אוויי או שקית שניתנת בנקודת המכירה |
ההגדרה של אריזת הובלה כוללת אריזה שנועדה לסייע בטיפול ובהעברה של יחידת מכירה אחת או יותר, אך אינה כוללת מכולות שמשמשות להובלה בכביש, ברכבת, באונייה או באוויר.
אריזת מסחר אלקטרוני מוגדרת במפורש כאריזת הובלה המשמשת למשלוח מוצרים במסגרת מכירה באינטרנט או מכירה אחרת מרחוק למשתמש הסופי.
החובות אינן תמיד זהות לכל קטגוריית אריזה.
לדוגמה, דרישת הגבלת החלל הריק (maximum empty space ratio) שנקבעה לשנת 2030 מתייחסת בין היתר לאריזות קבוצתיות, אריזות הובלה ואריזות מסחר אלקטרוני.
לכן בחינת PPWR רק לפי האריזה שהצרכן רואה על המדף עלולה להחמיץ חלק מהחובות.
ניקח דוגמה פשוטה…
גם כאן לא כדאי להסתכל רק על החומר העיקרי.
PPWR מתייחסת לאריזה ולרכיביה, ולכן במקרים הרלוונטיים גם תוויות, סגרים, ציפויים, דבקים, דיו ורכיבים נוספים עשויים להשפיע על בדיקת ההתאמה של האריזה.
המשמעות הינה כי כבר בשלב איסוף הנתונים מהספק כדאי לבקש פירוט של מבנה האריזה ולא רק תשובה כללית כגון "קרטון" או "פלסטיק".
מידע ברמת החומר והרכיב יהפוך בהמשך לבסיס לבדיקות כמו חומרים מוגבלים, יכולת מיחזור, תכולה ממוחזרת ותיעוד התאמה.
אחד המונחים שהכי חשוב להבין ב-PPWR הוא Manufacturer– הגורם שנושא בחלק מהאחריות המרכזית להוכיח שהאריזה עומדת בדרישות הרלוונטיות.
אבל כאן גם נוצרת אחת הטעויות הנפוצות ביותר…. Manufacturer אינו בהכרח המפעל שמייצר בפועל את הקופסה, הבקבוק או השקית.
לפי הרגולציה, ההגדרה כוללת אדם או חברה שמייצרים אריזה או מוצר ארוז.
עם זאת, כאשר אריזה או מוצר ארוז מתוכננים או מיוצרים תחת שם או סימן מסחר של גורם מסוים, אותו גורם עשוי להיחשב ל-Manufacturer גם אם הייצור הפיזי מתבצע אצל ספק חיצוני.
במילים פשוטות, הרגולציה מסתכלת לא רק על מי הפעיל את מכונת הייצור, אלא גם על מי עומד מאחורי האריזה מבחינה מסחרית ותכנונית.
לדוגמה, מותג שמזמין מספק בסין בקבוק בעיצוב ייחודי, עם הלוגו שלו ועם מפרט שהוא הגדיר, לא יכול להניח שהספק הסיני הוא בהכרח הגורם שאחראי לכל דרישות ה-PPWR.
במקרים כאלה, החברה שהמוצר או האריזה משווקים תחת שמה עשויה להיחשב ל-Manufacturer לצורך הרגולציה.
עם זאת, הבדיקה צריכה להתבצע לכל סוג אריזה בנפרד.
עסק יכול להיות Manufacturer של אריזת המכירה, אך לא בהכרח של קרטון ההובלה או המשטח שעליו המוצרים מגיעים.
לדוגמה, אם מזמינים מוצר תחת מותג פרטי והספק מייצר עבורו קופסה מודפסת לפי עיצוב שנמסר לו- האחריות על הקופסה עשויה להיות שונה מהאחריות על קרטון חום סטנדרטי שהספק משתמש בו עבור עשרות לקוחות אחרים.
החובה המרכזית היא לוודא שהאריזה שמוכנסת לשוק עומדת בדרישות הרלוונטיות של PPWR.
בין היתר, Manufacturer נדרש לבצע את תהליך הערכת ההתאמה, להכין את התיעוד הטכני ולהפיק EU Declaration of Conformity כאשר הדרישות הרלוונטיות מתקיימות.
חשוב לזכור שהתיעוד אינו אמור להתבסס על הצהרה כללית כמו "האריזה עומדת בתקנות", אלא צריך להיות בסיס שמאפשר להסביר למה היא עומדת בדרישות.
לשם כך עשויים להידרש נתונים על הרכב החומרים, מפרטים טכניים, מסמכי ספקים, תוצאות בדיקות ומסמכים נוספים בהתאם לדרישות שחלות על אותה אריזה.
זהו מצב רלוונטי במיוחד לחברות ישראליות.
חברה ישראלית יכולה להיות חלק מרכזי בשרשרת האחריות גם אם אין לה מפעל או משרד באירופה.
כאשר מוצר ארוז מיובא לאיחוד, ליבואן האירופי יש חובות נפרדות לבדוק שהליך ההתאמה בוצע ושקיימים המסמכים הנדרשים לפני הכנסת האריזה לשוק.
לכן בפועל נוצר קשר ישיר בין היצרן או בעל המותג שמחוץ לאיחוד לבין היבואן האירופי.
אם היבואן האירופי יבקש Declaration of Conformity, מפרט חומרים או מסמך בדיקה- כדאי שהמידע כבר יהיה מסודר וזמין ולא יתחיל להיאסף רק כשהמשלוח בדרך.
הנקודה החשובה: לא נכון לקבוע את האחריות לפי המשפט "הספק מייצר בשבילנו" ; צריך לבדוק מי תכנן, מי מיתג, מי מזמין תחת שמו, מי מכניס את האריזה לשוק ומהו סוג האריזה שנבדק.
רק לאחר מכן ניתן לקבוע מי ה-Manufacturer ומהן החובות שחלים עליו.
אחרי שהבנו מי נחשב Manufacturer, חשוב להכיר מונח נוסף שנראה דומה אך מייצג אחריות אחרת לחלוטין: Producer.
במונחים של PPWR, ה-Producer הוא הגורם שאליו משויכות בעיקר חובות האחריות המורחבת של היצרן (EPR-Extended Producer Responsibility).
כלומר, השאלה המרכזית אינה מי תכנן את האריזה או מי אחראי להוכיח את ההתאמה הטכנית שלה, אלא מי מכניס אותה לשוק של מדינת איחוד מסוימת באופן שמפעיל את חובות ה-EPR.
זו הבחנה חשובה מאוד, משום שאותו עסק יכול להיות Manufacturer וגם Producer, אבל אין הכרח שזה יהיה אותו גורם.
| מונח | השאלה המרכזית | האחריות העיקרית |
|---|---|---|
| Manufacturer | מי אחראי על האריזה או המוצר הארוז מבחינת ייצור, תכנון, שם או סימן מסחר? | התאמה לדרישות PPWR, תיעוד טכני, הערכת התאמה ו-Declaration of Conformity |
| Producer | מי נחשב לגורם שמכניס את האריזה או המוצר הארוז לשוק של מדינת איחוד מסוימת לצורכי EPR? | רישום, דיווח ותשלום במסגרת אחריות יצרן מורחבת |
ההבדל הזה הופך משמעותי במיוחד כאשר מוצר עובר בין כמה מדינות…
נניח שחברה מייצרת מוצר ארוז בספרד ומוכרת אותו באמצעות מפיץ מקומי בגרמניה.
מבחינת ההתאמה הטכנית של האריזה, ייתכן שהחברה הספרדית היא ה-Manufacturer.
אבל לצורך EPR (אחריות יצרן מורחבת) בגרמניה, צריך לבדוק מי הגורם שנחשב ל-Producer לפי אופן הכנסת המוצר לשוק הגרמני.
המטרה היא למנוע מצב שבו אריזה נכנסת לשוק אך אין גורם שנושא באחריות למימון האיסוף, הטיפול והמיחזור שלה.
כאן נמצאת נקודה שחשוב במיוחד להבין…
לכן אותו מוצר יכול להגיע לכמה מדינות באיחוד, ובכל אחת מהן צריך לבדוק בנפרד מי הגורם שמפעיל את חובת ה-EPR.
ה-PPWR מתייחסת גם למכירה באמצעות חוזים מרחוק, ולכן מסחר אלקטרוני (איקומרס) אינו מוציא את העסק מהמסגרת.
אם חברה מוכרת ישירות למדינת איחוד אחרת באמצעות אתר אינטרנט, יש לבדוק האם היא עצמה הופכת ל-Producer באותה מדינה לצורכי EPR.
הנושא חשוב במיוחד לחברות שמוכרות ישירות ללקוחות באירופה, משום שהיעדר מפיץ מקומי אינו בהכרח מבטל את חובת האחריות.
במקרים מסוימים Producer שאינו מבוסס במדינה שבה הוא מוכר נדרש גם למנות נציג מורשה לצורכי האחריות המורחבת.
נניח שחברה ישראלית מפתחת מוצר תחת המותג שלה..
הספק בסין מייצר את המוצר ואת האריזה לפי המפרט שהחברה הישראלית קבעה.
לאחר מכן הסחורה מיובאת לגרמניה באמצעות חברה גרמנית ונמכרת שם.
במקרה כזה יכולים להיות כמה תפקידים שונים באותה שרשרת:
הכלל שחשוב לזכור:
מסמך Declaration of Conformity, או בקיצור DoC, הוא מסמך הצהרה רשמי שבו הגורם האחראי מצהיר שהאריזה עומדת בדרישות PPWR שחלו עליה במועד הרלוונטי.
בהקשר של PPWR, ה-DoC אינו מסמך שעומד בפני עצמו.
הוא נבנה על בסיס הערכת התאמה ותיעוד טכני, שיכולים לכלול נתונים על מבנה האריזה, החומרים, רכיבים, בדיקות, תקנים ומסמכים מספקים.
חלק Annex VIII של Regulation (EU) 2025/40 קובע את המבנה והפרטים שצריכים להופיע בהצהרה, בעוד שהדרישות המדויקות שיש להוכיח משתנות בהתאם לסוג האריזה ולמועד שבו היא מוכנסת לשוק.
זו נקודה חשובה מאוד: אין תבנית DoC אחת שמתאימה אוטומטית לכל מוצר ולכל שרשרת אספקה.
אריזת מזון, אריזת הובלה, מוצר תחת מותג פרטי או מוצר שמיובא ממדינה מחוץ לאיחוד יכולים ליצור מצבים שונים מבחינת זהות ה-Manufacturer, המסמכים שצריך לאסוף והראיות שצריכות לתמוך בהצהרה.
לכן הדרך הנכונה לבנות DoC מתחילה קודם בזיהוי סוג האריזה והתפקיד של כל גורם בשרשרת, ממשיכה במיפוי הדרישות שחלות על אותה אריזה ורק לאחר מכן באיסוף הראיות ובבניית ההצהרה.
מכיוון שכל מקרה תלוי במבנה העסקה, סוג האריזה, המיתוג, ארץ הייצור והגורמים שמעורבים בשרשרת- במקרים שבהם קיימת אי ודאות עדיף לקבל בדיקה פרטנית מגורם שמתמחה ב-PPWR ובמסמכי התאמה.
קיימים כיום גופים מקצועיים שמתמחים בנושא בניית DoC והיערכות ל-PPWR, ולכן כדאי להיעזר במומחים בעלי ניסיון מוכח בתחום ולא לבנות את המסמך.
אחת הדרישות הראשונות שחשוב להכיר ב-PPWR נוגעת לחומרים שנמצאים בתוך האריזה עצמה.
הרגולציה אינה מסתפקת בכך שהאריזה תהיה ניתנת למיחזור בעתיד… היא גם קובעת מגבלות על חומרים מסוימים שעלולים להשפיע על בריאות האדם או על הסביבה.
בהקשר הזה יש שני נושאים מרכזיים שכדאי להפריד ביניהם: מתכות כבדות ו-PFAS.
PPWR שומרת על המגבלה הקיימת לגבי 4 מתכות כבדות:
הסכום הכולל של ארבעת החומרים באריזה או ברכיבי האריזה לא יכול לעלות על 100 מ"ג לק"ג, כלומר 100 ppm, בכפוף לחריגים ולתנאים שנקבעו בדין האירופי.
חשוב להבין שהבדיקה אינה מתייחסת רק לחומר העיקרי. במקרים הרלוונטיים צריך להביא בחשבון גם רכיבים נלווים כמו ציפויים, צבעים, דיו, דבקים וסגרים.
החל מ-12 באוגוסט 2026, אריזות שבאות במגע עם מזון לא יוכלו להיות מוכנסות לשוק האיחוד האירופי אם ריכוז ה-PFAS בהן מגיע לספים שנקבעו ב-Article 5(5) של PPWR.
הרגולציה קובעת 3 ספים מרכזיים:
| סוג הבדיקה | הסף שנקבע |
|---|---|
| PFAS בודד שנמדד בבדיקה ממוקדת | פחות מ-25 ppb |
| סכום PFAS שנמדדו בבדיקה ממוקדת | פחות מ-250 ppb |
| כלל ה-PFAS, כולל PFAS פולימריים, כאשר משתמשים במדידת פלואור כולל | פחות מ-50 ppm |
ה-PPWR קובעת יעד נוסף שמשפיע ישירות על אריזות פלסטיק: החל מ-2030, אריזות פלסטיק מסוימות יצטרכו להכיל אחוז מינימלי של פלסטיק ממוחזר שמקורו בפסולת פלסטיק לאחר שימוש צרכני.
חשוב להפריד בין הדרישה הזאת לבין יכולת המיחזור של האריזה ;
אריזה יכולה להיות ניתנת למיחזור, אך עדיין לא להכיל את שיעור החומר הממוחזר שנדרש ממנה. אלה שתי דרישות שונות בתקנה.
היעדים נקבעים לפי סוג אריזת הפלסטיק:
| סוג אריזת הפלסטיק | יעד מ-2030 | יעד מ-2040 |
|---|---|---|
| אריזה רגישה למגע שבה PET הוא המרכיב העיקרי, למעט בקבוקי משקה חד פעמיים | 30% | 50% |
| אריזה רגישה למגע העשויה מפלסטיק שאינו PET | 10% | 25% |
| בקבוקי משקה מפלסטיק לשימוש חד פעמי | 30% | 65% |
| אריזות פלסטיק אחרות | 35% | 65% |
החל מ-1 בינואר 2030, PPWR אוסרת להכניס לשוק האיחוד האירופי מספר פורמטים ושימושים ספציפיים של אריזות חד פעמיות המפורטים ב-Annex V. לא מדובר באיסור גורף על כל אריזה חד פעמית או על כל אריזת פלסטיק.
6 הקטגוריות המרכזיות הן:
| קטגוריה | מה צפוי להיות מוגבל או אסור |
|---|---|
| אריזות פלסטיק חד פעמיות לאיגוד מוצרים | אריזות שמאגדות מוצרים בנקודת המכירה בעיקר לצורכי נוחות או עידוד רכישה, כאשר האריזה אינה נחוצה לצורך הטיפול במוצרים |
| פירות וירקות טריים | אריזות פלסטיק חד פעמיות לכמויות של פחות מ-1.5 ק"ג של פירות וירקות טריים לא מעובדים, בכפוף לחריגים מסוימים |
| מזון ומשקאות בתחום HORECA | אריזות פלסטיק חד פעמיות למזון ומשקאות שממולאים ונצרכים בתוך בתי מלון, מסעדות, בתי קפה ועסקי הסעדה מסוימים |
| מנות אישיות של תוספות | אריזות חד פעמיות למנות אישיות של רטבים, ממרחים, סוכר, שמנת לקפה, תבלינים ומוצרים דומים בתחום HORECA, בכפוף לחריגים |
| מלונות ומקומות אירוח | אריזות חד פעמיות מסוימות של מוצרי קוסמטיקה, היגיינה וטואלטיקה המיועדות להזמנה או לאורח בודד |
| שקיות פלסטיק דקות במיוחד | שקיות פלסטיק קלות במיוחד, למעט שימושים מסוימים שבהם הן נדרשות מטעמי היגיינה או למניעת בזבוז מזון |
ה-PPWR משנה בהדרגה את דרישות האריזות באיחוד האירופי, ולכן חשוב להסתכל על האריזה כחלק מתהליך הציות של המוצר ולא רק כאמצעי הובלה או שיווק.
הדרישות נכנסות לתוקף בשלבים, וכל אריזה צריכה להיבדק לפי סוגה, החומרים שבה, השימוש שלה, מועד השיווק והגורמים המעורבים בשרשרת האספקה.
עבור יבואנים, המשמעות המעשית היא להתחיל מוקדם: למפות את כל שכבות האריזה, להבין מי נחשב Manufacturer ומי Producer, לאסוף מסמכים מהספקים, לבדוק מגבלות על חומרים ולוודא שקיים בסיס מתאים ל-Declaration of Conformity כאשר הוא נדרש.
הנקודה החשובה ביותר היא שאין בדיקת PPWR אחת שמתאימה לכל מוצר.
כל מקרה דורש בחינה פרטנית לפי האריזה והתרחיש המסחרי הרלוונטי.
PPWR היא רגולציית האריזות ופסולת האריזות החדשה של האיחוד האירופי, Regulation (EU) 2025/40. היא קובעת דרישות לגבי תכנון, הרכב, מיחזור, שימוש חוזר, סימון וניהול פסולת של אריזות שמוכנסות לשוק האיחוד האירופי.
PPWR נכנסה לתוקף ב-11 בפברואר 2025, והתחולה הכללית שלה מתחילה ב-12 באוגוסט 2026. דרישות רבות נכנסות לתוקף במועדים מאוחרים יותר, ולכן לא כל חובות PPWR מתחילות באותו יום.
לא. PPWR חלה באופן רחב על כל האריזות ועל פסולת האריזות, ללא קשר לחומר שממנו הן עשויות. לכן גם אריזות מקרטון, נייר, זכוכית, מתכת, עץ וחומרים משולבים עשויות להיכלל ברגולציה.
כן. אריזה או מוצר ארוז שמגיעים ממדינה מחוץ לאיחוד כפופים לדרישות PPWR כאשר הם מוכנסים לשוק האיחוד האירופי, בהתאם לסוג האריזה, למועד ולתפקידים של הגורמים בשרשרת האספקה.
כן, כאשר היא מייצרת, אורזת או מוכרת מוצרים שמיועדים לשוק האיחוד האירופי. גם אם הייצור מתבצע בישראל או במדינה אחרת, דרישות האריזה עשויות להיות רלוונטיות כאשר המוצר נכנס לשוק האירופי.
Manufacturer הוא הגורם שנחשב ליצרן האריזה או המוצר הארוז לפי ההגדרות והנסיבות שקובעת PPWR. במקרים מסוימים האחריות יכולה לחול גם על גורם שמשווק אריזה או מוצר ארוז תחת שמו או סימן המסחר שלו, גם כאשר ספק אחר ביצע את הייצור בפועל.
EU Declaration of Conformity הוא מסמך שבו ה-Manufacturer מצהיר שהאריזה עומדת בדרישות PPWR הרלוונטיות לה. ההצהרה צריכה להתבסס על הערכת התאמה ותיעוד טכני מתאים, ולא רק על הצהרה כללית של הספק. כל מקרה צריך להיבדק לפי סוג האריזה, מבנה שרשרת האספקה והדרישות שחלות באותו מועד.
קיבלנו את הפנייה שלך ואנחנו כבר על זה 🙂
נציג יצור עמך קשר בזמן הקרוב,
חשוב להיות זמינים.
