מחלוקת המכס על יבוא מזון מאוקראינה

סיפור המקרה

מעשה שהיה כך היה: יבואנים של מוצרי מזון ייבאו מספר מכולות מאוקראינה, לאחר שזכו במכסה והוציאו רישיון, הגישו תעודת מקור כי המוצרים הם מאוקראינה, ושחררו את המוצרים מפיקוח המכס ללא מכס.

המוצרים נמכרו.

נזכיר כי בשנת 2021 חתמה מדינת ישראל על הסכם סחר חופשי עם אוקראינה, שביטל את המכס על רוב המוצרים והכניס את מוצרי המזון למשטר של מכסות, כפי שתיארנו.
לאחר מספר חודשים, ביצעה רשות המכס בדיקה, וטענה כי תעודת המקור שצירפו היבואנים, אינן התעודות המתאימות.
רשות המכס טענה כי היבואנים נדרשו לצרף תעודת Eur.1 והתעודה שצירפו, למרות שהיא תעודת מקור אותנטית מאוקראינה והוצהר בה שהמוצר מתוצרת אוקראינה (certificate of origin)- אינה קבילה משום שהיא לא Eur.1.

בשל כך, פסלה רשות המכס את המקור האוקראיני, ולמעשה דרשה חוב מכס רטרואקטיבי של מאות אלפי ש"ח בגין יבוא מוצרי המזון.
זאת, משום שלפי סיווג המכס של מוצרי המזון, אם הם אינם ממקור אוקראיני ואינם תחת רישיון מכסה, מוטל עליהם מכס.
רשות המכס לא ביצעה אימות של המקור מול המכס האוקראיני אלא החליטה לפסול את התעודה משום שלדעתה היא אינה קבילה.

במצב שנוצר, יתכן והיבואנים יידרשו לפנות לבית המשפט שיצטרך לומר את דברו.
במקרה זה, גם אם הסכם הסחר החופשי שבין ישראל לאוקראינה מציין את תעודות Eur.1, חשוב לזכור כי אוקראינה אינה חברה באיחוד האירופי, ולכן השימוש במונח Eur.1 ביחס לאוקראינה, אינו טבעי.

היבואנים, סביר להניח, לא לקחו בחשבון את תוספת המכס בעת קביעת מחירי המוצרים (שכבר נמכרו), וחשוב לזכור כי מדובר במכסה שמטרתה הייתה להוזיל את יוקר המחיה עבור הציבור.
לכן, קיים סיכוי שהוספת המכס לעלויות היבואנים תביא אותם למכירה בהפסד, דבר שכמובן אינו מתקבל על הדעת.

מוזר לציין כי רשות המכס פרסמה נהלים ביחס ליישום הסכמי סחר שונים (כגון האיחוד האירופי, מרקוסור), והנהלים קובעים למשל, מצבים חריגים בהם ניתן לוותר על חוב מכס, אך למיטב ידיעתנו, לא פורסם נוהל ביחס להסכם הסחר עם אוקראינה.

חשוב עוד לזכור, כי באוקראינה שורר מצב מלחמה עם רוסיה מזה למעלה מ-4 שנים, עניין שאולי יכול להקשות על השגת מסמכים משם, ויתכן שבית המשפט ייקח בחשבון גם עניין זה, כאשר יידרש להכריע האם יש לגבות את החוב המכס או לא.

פסיקות קודמות בנושא מקור

מקרים רבים הנוגעים למקור של מוצרים (origin) כבר נדונו בעבר בבתי המשפט, בחלק מן המקרים המכס יצא עם ידו על העליונה, ובחלק היבואן זכה.

למשל, בפסק-דין שהוכרע במאי 2026 בעניין DSV (1), דרש המכס גרעון על יבוא כלי רכב מן האיחוד האירופי, בטענה כי לא צורפו מסמכים להעיד על המקור האירופאי, והעניין התגלה בביקורת.

היבואן וסוכן המכס טענו כי הייתה קיימת הצהרת חשבונית אודות המקור, אך בשל טעות אנוש צורפו מספר עמודים ללא העמוד האחרון שבו ההצהרה.
המכס סירב לקבל את המסמך באופן רטרואקטיבי וטען כי מסמך העדפה חייב להיות מוגש בעת הגשת הצהרת היבוא.

בית המשפט החליט במקרה זה לצדד ביבואן ובסוכן המכס, וקבע כי מדובר בטעות טכנית, טעות אנוש בתום לב, כאשר מסמך ההעדפה היה קיים בזמן אמת ורק לא הוגש. ולכן, החליט בית המשפט לבטל את החלטת המכס ואת הגרעון.

מקרה זכור במיוחד בו המכס יצא עם ידו העליונה, הוא פרשת קומסקו (2).
באותו מקרה, יבואן ייבא מארה"ב מכונות, ותעודת המקור הוגשה לאחר כ-20 יום לאחר השחרור מפיקוח המכס.
בית המשפט החליט שלא לסלוח ליבואן, ראה בכך פגם מהותי ואישר את החלטת המכס לדרוש גרעון.